צחי וזאנה

חברה:

אדריכל צחי וזאנה בע"מ

תפקיד:

אדריכל ראשי, בעלים

מקום מגורים:

שכונת רמת חן בחיפה

מצב משפחתי:

נשוי באושר לאורית המדהימה, אבא ל-3 בנים מופלאים, יהונתן, גלעד רפאל והראל.

היכן גדל:

יליד 1972 גדלתי והתחנכתי עד גיל 15 בטירת כרמל, לאחר מכן התקבלתי ללמוד כשוחר בבית הספר לאלחוט ומודיעין בפנימייה הצבאית בחיפה.

שירות צבאי:

לאחר סיום הלימודים בפנימייה הצבאית, התגייסתי לטירונות קרבית בעורב גבעתי, לאחר מכן עברתי לשרת ביחידת מודיעין בצפון הארץ.

תחביבים:

ציור ביד חופשית, שמן, אומנות מופשטת, סוריאליזם.

תחילת הדרך, השכלה ואירועים שהשפיעו על הקריירה:

הסיפור המקצועי שלי כאדריכל הוא למעשה תיאור הדרך שעברתי החיפוש האינסופי, אחר משמעות ותוכן אמיתי ומהותי שנושא איתו אדריכל, יצאתי לדרכי המקצועית לפני 30 שנים, ומה שנקרה בדרכי מוביל אותי למטרה.
זהו סיפורי…

כשהתחלתי ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים בשנת 1994, חיפשתי דרך שתאפשר לי לתכנן נכון, חיפשתי כל הזמן חוקיות, שיטתיות וסדר פעולות שיאפשרו לי להגיע לתוצאה מיטבית, כל תקופת הלימודים במכללה היתה מלווה בחיפוש אחר הדבר הזה, בשלב מסויים הייתי נבוך שלא הייתה לי דרך, כשלא מצאתי תשובות אצל המנחים שלי ניסיתי להמציא לעצמי שלבים וחוקים או איזושהי שפה שאוכל לתכנן באמצעותה, משום מה, כל הזמן נזרקתי לכיווני מחשבה שונים, מחקתי והתחלתי מחדש. ידעתי שאם אמצא את הדרך לתכנון נכון יהיה לי קל יותר להצליח, קל יותר לתפקד בתוך המקצוע שלי. הנושאים הטכניים שבלימודי הארכיטקטורה וההנדסה עברו לי בקלות, אפילו בקלות יתרה, בתור ילד הסתובבתי עם פטיש מסמר וג’פקה, פירקתי והרכבתי דברים שוב ושוב. הקושי הזה בחלק היצירתי של התכנון מול הקלות הטכנית שבהבנת הדברים יצר אצלי קונפליקט רציני. אז אחרי שסיימתי לימודי הנדסאים בהצטיינות במכללת תל חי נסעתי ללמוד הנדסה בבריטניה. הייתי בטוח ששם אמצא את הדרך, את השיטה, מיותר לציין שאחרי הסימסטר הראשון הבנתי שאין לי עניין במה שמתחבא בתוך הקירות, כיביתי את יכולת היצירה שלי במשך שנתיים ותפקדתי בתוך החוקים הפיסיקלים של כדור הארץ, תיפקדתי בתוך נוסחאות מתמטיות וכוחות אופקיים בגבהים וחישובי מומנטים בקורות מבנים. ידעתי שאני חייב לחזור למקום בו אני יכול לשלב בין יצירה לטכנולוגיה, בין אמנות לאומנות. אז קיבלתי החלטה, להתקבל לפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.
בשנת 1999 אחרי שנתיים לימודי הנדסאים ושלוש שנים לימודי הנדסה, התקבלתי למקום היחיד בעולם שבו הייתי אמור למצוא תשובה לשאלה שלי.

ביליתי 5 שנים ארוכות בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, בדרך הספקתי להתחתן עם שותפתי לחיים ולהקים משפחה, כמובן שמיותר לציין, את מה שחיפשתי בהתחלה, לא מצאתי, וקיבלתי בהכנעה את המציאות. אף פרופסור לא הצליח ללמד אותי איך מתכננים, אף אחד במוסד המפואר הזה לא התווה לי את הדרך, כך לפחות חשבתי, אף אחד מהאדריכלים והמנחים המוערכים בארץ, וחלקם אף בעלי שם עולמי לא הצליח להסביר לי בצורה ברורה כיצד לתכנן. כל מהלך הלימודים פעלתי מתוך אינטואיציות, ולמרות שזה נתפס אצלי כטעות בסיסית בתבנית המחשבתית שלי באותה תקופה.

בטקס הסיום בפברואר 2004, כשקראו לי לקבל את התעודה, נשאלתי ע”י הדיקן מה הצליח ללמד אותי המוסד הזה, נאלמתי דום, החוורתי. ובשניה אחת שהרגישה כנצח, הבנתי שהשאלה שלו הציתה בי תבונה שאני לוקח איתי מאז, עניתי בשקט "לא למדתי כלום מלבד היכולת ללמוד הכל" אני לא זוכר מה הוא ענה, כי בחצי שעה שלאחר מכן לא שמעתי כלום מהאדרנלין שזרם בגופי…
המוסד הזה נתן לי את הכלים לנתח סיטואציה בכל קנה מידה, לפרק לגורמים בעיה אורבנית ולמצוא פתרונות. המוסד הזה צייד אותי בכלים להתמודד עם החיים, המוסד הזה מילא את ריאותיי באויר פסגות ויצר אצלי מערכת שלמה של שאיפות וחלומות. הטכניון צייד אותי ברישיון לעסוק במקצוע שנוגע בכל תחומי החיים.
היום, אחרי 10 שנים של לימודים אקדמאיים בכל מה שקשור לארכיטקטורה והנדסה ואחרי 17 שנים נוספות של פרקטיקה מקצועית במשרדי תכנון גדולים בארץ וכאדריכל עצמאי הבנתי שהדרך שעברתי היא למעשה המטרה שחיפשתי.
באופן אינטואיטיבי ולא מודע יצרתי לעצמי מסלול מושלם להבנה עמוקה בכל חלקי המקצוע, בית הספר להנדסאים נתן לי כלים טכניים להתמודד עם כל השלבים הטכניים של תהליך התכנון והביצוע, ממנו גם קיבלתי את הכלים לתכנן מבנה מגורים בקנה מידה קטן, חוסר ההבנה של תהליך התכנון גרם לי להכנס לקרביים של המבנים, הפקולטה באברדין נתנה לי את הכלים להתמודד עם יציבות של מבנה בכל קנה מידה ולהתמודד עם כוחות פיסיים המתנגדים באופן קבוע למבנה. הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון סגרה לי את המעגל הלימודי בכך שנתנה לי את האפשרות לחקור, את הכלים להתמודד עם בעיות, איפשרה לי חופש יצירתי בתכנון, לחשוב מחוץ לקופסא, להיות כוכב לרגע. ולהפוך את הרגע לזמן מתמשך.
במהלך השנים בעבודה, למדתי שאין דרך אחת או חוקים מסויימים שתמיד יעבדו בתהליך התכנון, אדריכל אמיתי חייב ליצור מתוך הבנה עמוקה של הסביבה, הבנת הצרכים של המשתמשים בסביבה ובמבנה, אדריכל חייב להטמיע ולאחסן את כל האינפורמציה הזאת בראש, ולהתחיל ליצור בצורה אינטואיטיבית. מתוך אינטואיציה שמוזנת בכל תנאי החיים והשטח, בכל הרמות. ובכל קנה מידה.
אדריכל חייב לדעת ולהבין מספיק בכל תחומי החיים, אדריכל חייב להפתיע קודם כל את עצמו במחשבה מקורית, בפירוש שונה. אדריכל צריך להסביר ברהיטות את כוונותיו, להציג על הנייר את מערכת היחסים בין חלקי המבנה, את הקומפוזיציה.
היום אני מבין שהחיפוש האינטנסיבי בתחילת דרכי נבע מחוסר ביטחון ביצירה עצמה, הרצון הזה ליצור שיטה או שפה או קו תכנוני נבע ממחסום יצירתי, מגבולות שהאדם מחפש על מנת ליצור לעצמו סביבה נוחה יותר לבטא בה את הפעולה המקצועית שלו. גבולות הם תירוצים, חסמים. רעיון מושלם יכול להתהוות רק בתוך מחשבה צלולה, נקייה מחסמים, נקייה ממגבלות פיסיות. חפה מדרך וחוקים שהותוו מראש.

החיפוש האינסופי יוצר חיים מסקרנים, השאיפה לדעת ולהבין היא אנרגיה שמימית המוענקת לנו בחינם, אל תחששו לשאול, תתעקשו להבין, תבקשו לדעת, הדרך שאתם עוברים בחיים היא המטרה, היא זו שמעצבת אתכם ואת האישיות שלכם, היא זו שתאפשר לכם להתמודד נכון עם מה שנקרה בדרככם.
״אלוהים נמצא בפרטים הקטנים״ אמר האדריכל מיס וואן דה רוהה בתחילת המאה הקודמת, הכוונה היא שהפרטים הקטנים יוצרים תמונה גדולה ושלמה. המטרה היא מה שהגדרתם, הדרך היא הפרטים הקטנים שמרכיבים אותה למה שהפכתם אותה להיות.
רק אחרי המסע שעברתי, 27 שנים מאז הצעד הראשון, 17 שנים מאז קיבלתי רשמית את הכינוי ״אדריכל״ ובזכות הדרך שבה צעדתי, השאלות ששאלתי וההבנות שרכשתי, אחרי שיצקתי המון תוכן ורק אחרי שהפכתי את הארכיטקטורה לדרך חיים, רק עכשיו אני יכול להרשות לעצמי להפוך את הכינוי, לתואר אדריכל ולשאת אותו בעוצמה, במקצועיות ובגאווה.

פרויקטים מעניינים:

1. בשנת 2008 ייצגתי את הביתן הישראלי בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה, יחד עם אדריכל יוסי קורי.
2. פרויקט מגדלי שער הגיא ביוקנעם עלית, 2 מגדלי מגורים בקומפוזיציה ומורפולוגיה יוצאת דופן.
3. מגדלי רוטשילד, חיפה. מגדל 70 קומות ומגדלי מגורים בני 35 קומות שיושבים על קומה מסחרית.
4. וילה ווינצוויג, אוהיו ארה"ב. בית מגורים ייחודי לאדם מיוחד, 1200 מ"ר על גדות הנהר שזורם בין אוהיו לווסט וירג'יניה.

שני חברים טובים מהענף:

פרופסור אדריכל יוסי קורי, ד"ר אדריכל ליאור דץ.

יעדים לעתיד:

להמשיך ליצור אדריכלות מעניינת, לא שגרתית, בהנאה, חדווה ומתוך עומק רוחני.